ביקורת: "Old Man Logan #7"
מאת: נהוראי מבורך כחלון
אי-שם בין קיץ 2008 לחורף 2009, חברת Marvel Comics, שהייתה אז בשיא תהילתה, פרסמה קשת סיפור בחוברות "וולברין" בכתיבתו של הגאון הבלתי-מעורער מארק מילר. קשת הסיפור, שענתה לשם "לוגאן הזקן" ("Old Man Logan"), הציגה לנו את העתיד שצפוי לבוא לכאורה בעוד כ-50 שנים - נבלי-העל הביסו את גיבורי-העל וכעת שולטים בעולם. בשל תקרית טרגית מעברו, לוגאן נשבע שלא לשלוף עוד את טפריו לעולם, ולאחר מנוסה הוא פותח בחיים חדשים בקליפורניה עם אישה ושני ילדים. מנקודה זו, הכל משתבש דקה אחר דקה.
שם: "Old Man Logan"
לאחר שהגיע ליקום Marvel הראשי, זיכרונותיו הקשים והברוטליים מהעתיד הנורא לא הפסיקו לעלות לראשו של לוגאן המדוכא, והוא הבין כי אם זה העתיד, ואם עכשיו הוא נמצא בהווה - הוא יכול להציל את האנושות משלטונם של נבלי-העל. במחשבה זו הוא יוצא לרצוח את כל שעתידים להיות מעורבים בסיפור. כשיצאה ההכרזה אודות העלילה החדשה, התמלאתי חלחלה ופחד שקשת הסיפור הכה מצוינת תתקלקל בהמשך דבילי ומיותר. אבל אז הוכרז כי ג'ף למיר, אחד מהכותבים האהובים עליי, הוא זה שנשכר למלאכת הכתיבה, והחלטתי להיות לשם שינוי חיובי, ולתת לחוברת הראשונה סיכוי.
אמנם נתתי לחוברת הראשונה סיכוי, אלא שעד היום אני מצטער על זה. בעוד (איכשהו) שהיו מבקרים ומעריצים שאהבו את החוברת והכיוון החדש, אני שנאתי כל דף, כל פאנל וכל בועת דיבור. הסיפור היה מגוחך והוצג בעצלתיים אם לא בכלל, וחווית קשת הסיפור המקורית נהרסה דקה אחר דקה. זה היה כל כך גרוע, באמת. אז החלטתי לא להיות עוד חיובי בעניין, ופרשתי מלעקוב אחר הסדרה הזו.
אלא שעכשיו, לאחר ארבעה חודשים תמימים, נפלה לחיקי החוברת הנוכחית בסדרה, מס' 7 בסך הכל, והחלטתי שאולי כדאי לי לנסות שוב, ולראות אם יכול להיות, אולי, שהיה שיפור כלשהו בשש החוברות שהפסדתי. ומסתבר, בהפתעה גמורה למדי, שהיה שיפור קיצוני מאוד לטובה.
בואו נתחיל מזה שבלא מעט מובנים, החוברת די עומדת בפני עצמה. קראתי את החוברת הראשונה שבנתה את הסיפור הכללי, אבל "הפסדתי" את כל אלו שבאו לאחריה, ומסתבר שדיו לקרוא את עמוד הפתיחה, או פשוט להבין לבד תוך כדי הקריאה. המקום הנוכחי של הסדרה מתבהר לקורא הממוצע במהירות, והוא יכול להתחבר לעלילה ולדמויות מאד בקלות ודי במהירות.
בנקודה הנוכחית, לוגאן המדוכא מנסה להשלים עם המקום בו הוא נמצא, ויוצא להתבודד בעיירה נידחת בקנדה. שם, הוא עוקב בזהירות אחר נערה צעירה, אותה הוא מכיר כמי שתהפוך בעתיד לרעייתו. אלא ששוב, כמו כל יום בחייו של הוולברין - הכל משתבש. ליידי דת'סטרייק וכנופייתה עוקבים אחר לוגאן המדוכא כדי להילחם בו, ועל מנת להחלישו נפשית הם חוטפים את הנערה הצעירה.
אחרי עמוד "מאירועי החוברות הקודמות", אנחנו נכנסים לתוך העלילה. שני העמודים הראשונים, עוד טרם החוברת עצמה בכלל התחילה, מצליחים לגעת בנקודה רגישה אצל כל מעריץ של הדמות האייקונית - ההיסטוריה של לוגאן ואינספור הטרגדיות שלו. שני העמודים מציגים את לוגאן במונולוג, העובר דרך כל ההיסטוריה מלאת הטרגדיות שלו, בו הוא משלים לראשונה עם זה שיש בו משהו שגוי, ושלא משנה כמה הוא ינסה, תמיד הכל ייגמר בכאוס, כי הוא עצמו כאוס. והמונולוג הזה, עם כמה שהוא קצר, מצליח לעשות את הבלתי יאומן - לתמצת דמות בת חמישים שנים לתוך שני עמודים בודדים.
אחרי הפתיחה הכה מעולה (אין מילים בפי שיוכלו לתאר כמה שני העמודים האלו הם עולם ומלואו), ציפיתי שהחוברת תתרסק ותיפול בחדות, אבל הפלא זה פלא, זה ממש לא קרה. לאחר שני העמודים, אנחנו נכנסים במידית לאקשן חסר מעצורים, בו לוגאן משחרר את כל הזעם והעצב שבתוכו ונותן לחיה להילחם למען אהובתו, למרות הידיעה שבסופו של דבר היא תמות כך או כך. החוברת, כמעט לגמרי כולה, היא סצנות אקשן בזו אחר זו, שלמרבה ההפתעה הן מעולות - כתובות היטב ומצוירות היטב.
ובתוך כל האקשן, מצליחים להידחף גם כמה כמה דיאלוגים בין הדמויות. ככל שעובר הזמן, לוגאן המדוכא מבין את טעויותיו ורק מנסה לכפר עליהן כדי להיעלם ולתמיד, אך שוב ושוב הכל מתדרדר לכאוס. הוא מנסה לתקן את הכל, לתקן את עצמו, אך בסופו של דבר, הוא מבין את זה סופית - הוא התגלמות הכאוס, ויהיה טוב אם הוא יתרחק מאהוביו. וכך הוא עושה.
החוברת נגמרה בפאנל נהדר שבונה את לוגאן המדוכא לקראת החוברות הבאות והמשך הסיפור, והוא מציג את הבנתו הפשוטה לגבי עצמו. אני לא יודע אם אמשיך לחוברת הבאה, אבל אני כן יודעה כשלעצמה, החוברת כולה, לאורך כל עמודיה, הצליחה לשמור על טון בוגר, סיפור שנבנה היטב, דיאלוגים נהדרים ומונולוגים מצוינים, אקשן משובח ואמנות יפהפייה. היו, כנראה, כמה בעיות קטנטנות, אך כמכלול, מדובר ביצירה נהדרת על אחת הדמויות היותר מסובכות בהיסטוריית הקומיקס.
אי-שם בין קיץ 2008 לחורף 2009, חברת Marvel Comics, שהייתה אז בשיא תהילתה, פרסמה קשת סיפור בחוברות "וולברין" בכתיבתו של הגאון הבלתי-מעורער מארק מילר. קשת הסיפור, שענתה לשם "לוגאן הזקן" ("Old Man Logan"), הציגה לנו את העתיד שצפוי לבוא לכאורה בעוד כ-50 שנים - נבלי-העל הביסו את גיבורי-העל וכעת שולטים בעולם. בשל תקרית טרגית מעברו, לוגאן נשבע שלא לשלוף עוד את טפריו לעולם, ולאחר מנוסה הוא פותח בחיים חדשים בקליפורניה עם אישה ושני ילדים. מנקודה זו, הכל משתבש דקה אחר דקה.
קשת הסיפור הזו זכתה לאינספור שבחים, והייתה נהדרת מכל בחינה - סיפור נהדר ואמנות מצוינת. לימים, קשת הסיפור הזו הפכה לאחת מהפופולריות ביותר לדמותו של וולברין, עד כדי כך שבשנה הבאה היא תעובד לסרט קולנועי שיהווה כזה האחרון של יו ג'קמן בדמות הכה מזוהה איתו. אף על כך, ב-2015, כחלק מאירועי "מלחמות סודיות" ("Secret Wars"), יקומי Marvel השונים התאחדו לכדי אחד, ובניהם גם זה המציג לנו את העתיד מקשת הסיפור הנ"ל, ולוגאן המדוכא נשלח ליקום Marvel הראשי (בו וולברין מת וכעת X-23 מחליפה אותו; עזבו, סיפור ארוך). ועכשיו, לוגאן המדוכא זוכה לסדרת קומיקס משלו. לא ממש התלהבתי ממנה בהתחלה, אך החוברת הזו שינתה את דעתי לחלוטין.
שם: "Old Man Logan"
מס' חוברת: 7
מוציא לאור: Marvel Comics
מס' עמודים: 27
כתיבה: Jeff Lemire
אמנות: Andrea Sorrentino
לאחר שהגיע ליקום Marvel הראשי, זיכרונותיו הקשים והברוטליים מהעתיד הנורא לא הפסיקו לעלות לראשו של לוגאן המדוכא, והוא הבין כי אם זה העתיד, ואם עכשיו הוא נמצא בהווה - הוא יכול להציל את האנושות משלטונם של נבלי-העל. במחשבה זו הוא יוצא לרצוח את כל שעתידים להיות מעורבים בסיפור. כשיצאה ההכרזה אודות העלילה החדשה, התמלאתי חלחלה ופחד שקשת הסיפור הכה מצוינת תתקלקל בהמשך דבילי ומיותר. אבל אז הוכרז כי ג'ף למיר, אחד מהכותבים האהובים עליי, הוא זה שנשכר למלאכת הכתיבה, והחלטתי להיות לשם שינוי חיובי, ולתת לחוברת הראשונה סיכוי.
אמנם נתתי לחוברת הראשונה סיכוי, אלא שעד היום אני מצטער על זה. בעוד (איכשהו) שהיו מבקרים ומעריצים שאהבו את החוברת והכיוון החדש, אני שנאתי כל דף, כל פאנל וכל בועת דיבור. הסיפור היה מגוחך והוצג בעצלתיים אם לא בכלל, וחווית קשת הסיפור המקורית נהרסה דקה אחר דקה. זה היה כל כך גרוע, באמת. אז החלטתי לא להיות עוד חיובי בעניין, ופרשתי מלעקוב אחר הסדרה הזו.
אלא שעכשיו, לאחר ארבעה חודשים תמימים, נפלה לחיקי החוברת הנוכחית בסדרה, מס' 7 בסך הכל, והחלטתי שאולי כדאי לי לנסות שוב, ולראות אם יכול להיות, אולי, שהיה שיפור כלשהו בשש החוברות שהפסדתי. ומסתבר, בהפתעה גמורה למדי, שהיה שיפור קיצוני מאוד לטובה.
בואו נתחיל מזה שבלא מעט מובנים, החוברת די עומדת בפני עצמה. קראתי את החוברת הראשונה שבנתה את הסיפור הכללי, אבל "הפסדתי" את כל אלו שבאו לאחריה, ומסתבר שדיו לקרוא את עמוד הפתיחה, או פשוט להבין לבד תוך כדי הקריאה. המקום הנוכחי של הסדרה מתבהר לקורא הממוצע במהירות, והוא יכול להתחבר לעלילה ולדמויות מאד בקלות ודי במהירות.
בנקודה הנוכחית, לוגאן המדוכא מנסה להשלים עם המקום בו הוא נמצא, ויוצא להתבודד בעיירה נידחת בקנדה. שם, הוא עוקב בזהירות אחר נערה צעירה, אותה הוא מכיר כמי שתהפוך בעתיד לרעייתו. אלא ששוב, כמו כל יום בחייו של הוולברין - הכל משתבש. ליידי דת'סטרייק וכנופייתה עוקבים אחר לוגאן המדוכא כדי להילחם בו, ועל מנת להחלישו נפשית הם חוטפים את הנערה הצעירה.
אחרי עמוד "מאירועי החוברות הקודמות", אנחנו נכנסים לתוך העלילה. שני העמודים הראשונים, עוד טרם החוברת עצמה בכלל התחילה, מצליחים לגעת בנקודה רגישה אצל כל מעריץ של הדמות האייקונית - ההיסטוריה של לוגאן ואינספור הטרגדיות שלו. שני העמודים מציגים את לוגאן במונולוג, העובר דרך כל ההיסטוריה מלאת הטרגדיות שלו, בו הוא משלים לראשונה עם זה שיש בו משהו שגוי, ושלא משנה כמה הוא ינסה, תמיד הכל ייגמר בכאוס, כי הוא עצמו כאוס. והמונולוג הזה, עם כמה שהוא קצר, מצליח לעשות את הבלתי יאומן - לתמצת דמות בת חמישים שנים לתוך שני עמודים בודדים.
אחרי הפתיחה הכה מעולה (אין מילים בפי שיוכלו לתאר כמה שני העמודים האלו הם עולם ומלואו), ציפיתי שהחוברת תתרסק ותיפול בחדות, אבל הפלא זה פלא, זה ממש לא קרה. לאחר שני העמודים, אנחנו נכנסים במידית לאקשן חסר מעצורים, בו לוגאן משחרר את כל הזעם והעצב שבתוכו ונותן לחיה להילחם למען אהובתו, למרות הידיעה שבסופו של דבר היא תמות כך או כך. החוברת, כמעט לגמרי כולה, היא סצנות אקשן בזו אחר זו, שלמרבה ההפתעה הן מעולות - כתובות היטב ומצוירות היטב.
ובתוך כל האקשן, מצליחים להידחף גם כמה כמה דיאלוגים בין הדמויות. ככל שעובר הזמן, לוגאן המדוכא מבין את טעויותיו ורק מנסה לכפר עליהן כדי להיעלם ולתמיד, אך שוב ושוב הכל מתדרדר לכאוס. הוא מנסה לתקן את הכל, לתקן את עצמו, אך בסופו של דבר, הוא מבין את זה סופית - הוא התגלמות הכאוס, ויהיה טוב אם הוא יתרחק מאהוביו. וכך הוא עושה.
החוברת נגמרה בפאנל נהדר שבונה את לוגאן המדוכא לקראת החוברות הבאות והמשך הסיפור, והוא מציג את הבנתו הפשוטה לגבי עצמו. אני לא יודע אם אמשיך לחוברת הבאה, אבל אני כן יודעה כשלעצמה, החוברת כולה, לאורך כל עמודיה, הצליחה לשמור על טון בוגר, סיפור שנבנה היטב, דיאלוגים נהדרים ומונולוגים מצוינים, אקשן משובח ואמנות יפהפייה. היו, כנראה, כמה בעיות קטנטנות, אך כמכלול, מדובר ביצירה נהדרת על אחת הדמויות היותר מסובכות בהיסטוריית הקומיקס.
