בחזרה לעבר: "צבי הנינג'ה"
מאת: נהוראי מבורך כחלון
כבר הצהרתי זאת בפתיחה מפרכת בכתבה אחרת: אני מאוד אוהב את צבי הנינג'ה. למה? בקצרה: הקומיקס שלהם הוא אחד מהטובים ביותר שאי-פעם קראתי, ואני מעריץ מושבע שלו. לצערי הרב מאד, הקומיקס מעולם לא זכה לכבוד הראוי לו, וכל עיבוד טלוויזיוני ו/או קולנועי שנעשה לו פשוט רמס את המקור הכה נהדר והציג אותו בצורה... לא משהו, בלשון המעטה. אם אתם רוצים לקבל גרסה מורחבת יותר למה כל כך טוב בצבי הנינג'ה מבחינתי - פשוט תלחצו על הקישור מלפני כן ותקראו את מה שכבר כתבתי.
בעוד ימים ספורים ייצא לבתי הקולנוע "צבי הנינג'ה: יוצאים מהצללים", ההמשך ל"צבי הנינג'ה" המזוויע מ-2014, ותצפו לביקורת מפורטת שלי עליו כשיגיע למסכים. אבל בינתיים, כחלק מפינתנו "בחזרה לעבר" (בפרקים הקודמים: "אקס-מן 2" ו"מוצאים את נמו"), נחזור לסרט הראשון מ-1990, ונבדוק האם הוא שונה מן האחרים, או שמא הוא גם גרוע ביותר. התוצאה מפתיעה.
הסרט יצא לאקרנים בשנת 1990, שיא תהילת סדרת הטלוויזיה המצוירת המקורית. אינספור המעריצים והרייטינג הגבוה עיוור את בעלי הזכויות הקולנועיות, והם הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהפקת סרט קולנוע על סדרת טלוויזיה כה מצליחה (ההשראה למעשה נבעה בעיקר מסרטי "מסע בין כוכבים" שרצו באותה התקופה). לכן, היה זה הגיוני שהסרט ינסה "לחקות" את הסדרה עליה הוא מבוסס כדי לפתות את מעריציה, שרובם ילדים. עם זאת, למרבה ההפתעה הסרט היה רחוק מאד מ"לחקות" את הסדרה עליה הוא מבוסס ולהיות בעל עלילה מותאמת לילדים. ובכן, היו כמה אלמנטים מאותה סדרה וכמה בדיחות שכוונו בבירור לילדים, אך בתמונה הכללית מדובר בסרט בוגר ואפל שמציג אמינות מפתיעה וראויה לשבח לסדרת הקומיקס המקורית.
כן, צבי הנינג'ה בוגרים ואפלים, וכן, בשנות ה-90. תאמינו או לא, גם אני הופתעתי. סיפור המקור של צבי הנינג'ה, בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, הוא אחד הדברים היותר מעוותים שנוצרו אי-פעם בקומיקס, והוא כולו עוקב אחר סיפור נקמת דם ושיגעון. לכן, הייתי מאוד מופתע כשסרט אשר ייעד עצמו לילדים שם במרכזו סיפור שבכלל לא מתאים לילדים, אך ידע לפנות גם אליהם באופן כזה או אחר.
סיפור הסרט מועבר בשני חלקים, והולך בדיוק לפי הנרטיב הקולנועי הידוע - אתה חושב שאתה יודע הכל, אבל אז אתה מגלה שלא, ולפתע פתאום אתה מבין איך כל הנקודות מתחברות. החלק הראשון מסופר לקראת סוף הסרט, והחלק השני עוד ממש בתחילתו. בניגוד לשאר סיפורי המקור שהוצגו לצבי הנינג'ה בחלוף השנים במדיות השונות, הסרט לוקח את דפי הקומיקס המקוריים מ-1984 ומעתיק אותם כמעט במדויק למסך הגדול, וכן, הוא רחש כבר אז המון כבוד בזכות זה.
בחלק הראשון של הסיפור, אנחנו למדים על אורוקו סאקי והמאטו יושי, זוג נינג'ות שהיו לחברים הטובים ביותר עד שריב על ליבה של אישה בשם טאנג שן חיסל את חברותם. כאשר שן נענתה לחיזוריו של יושי אך דחתה את אלו של סאקי, זה האחרון נכנס לשיגעון מטורף. בפחד, יושי ושן עזבו לארצות הברית, אך שם הם פגשו בזעמו העיוור של סאקי, וזה רצח אותם. צופה במעשה, עכברוש המחמד של יושי ושן תקף את סאקי, הותיר צלקות רבות על פניו וברח לביוב.
בחלק השני של הסיפור, אנחנו למדים על... ובכן, המשך האירועים. העכברוש שברח לביוב מצא ארבעה צבים מכוסים בחומר ירוק והתפלש בחברתם, עד שלבסוף החמישה הפכו למוטאנטים דמויי-אנוש. העכברוש העניק לעצמו את השם "ספלינטר" ואימץ את ארבעת הצבים כאביהם הרוחני, כשהעניק להם שמות על פני אמני רנסאנס: לאונרדו, רפאל, דונטלו ומיכלאנג'לו. ספלינטר אימן את הצבים באמנויות לחימה והפך אותם לנינג'ות, על מנת שיתמודדו מול ארגון הפשע "שבט הרגל", אשר בראשו עומד העבריין האלמותי חובש הקסדה "שרדר" (סאקי, כן?).
החלק הראשון בסיפור הוא החשוב והמשמעותי ביותר, זה שבאמת משפיע על העלילה ואחראי ליצירתה. רבים בכלל לא מודעים לחלק הכה חשוב הזה בביוגרפיה של ארבעת הצבים וספלינטר, וחבל, כי זה החלק החשוב באמת, זה שיוצר את המסתורין, העומק והבגרות האמיתית. החלק הראשון מעתיק כמעט במדויק את מקור הקומיקס, וזה גרם לכל גופי לחוש עור ברווז. ברצינות, התרגשתי כשראיתי לראשונה את סיפור המקור האמיתי של צבי הנינג'ה מעובד למיינסטרים. בכלל, התלהבתי במיוחד מהעובדה שלא הייתה "צנזורה" כלשהי בסרט, והרצח של יושי ושן הוצג במפורש, וזה צעד בהחלט אמיץ של חברת ההפקה, שכיוונה כאמור לקהל הילדים.
החלק השני בסיפור הוא זה השטחי יותר, זה שתמיד היה בעיניי "ממוצע" ולא יותר, לא סיפור מקור לגיבורי-על אשר לא נראה קודם, אלא סתם משהו שגרתי שניתן היה לעשותו טוב יותר באינספור דרכים אחרות. אבל בסדר, גם זה יצא בסדר גמור. עם זאת, חבל שפרט לסרט זה, כל שאר הסרטים והסדרות עיבדו רק את החלק הזה לסיפור המקור, והשמיטו במכוון את החלק הראשון והכה חשוב, בגלל ש"צבי הנינג'ה זה לילדים". ובכן, תנו לי לספר לכם משהו - זה לא.
ועכשיו, משיש כאן סיפור הלכה למעשה - יש גם סרט, שתאמינו או לא, גם להפתעתי - הוא מצוין. ממש ככה, ההסתייגויות שלי בהקשר אליו מעטות מאוד, וכמות היתרונות בו עולה על החסרונות. מצד אחד, הסרט מצליח להיות ילדותי ולהגיש כמות גדולה של בדיחות לילדים (שעובדות, מסתבר, גם לבני נוער ומבוגרים), אך מצד שני גם להיות עמוק ומלא בדרמה מרגשת. ואפילו הקרבות, למרות שצולמו בשנת 1990 בתקציב דל ובהשתתפות בובות של צבים - לא רעים בכלל.
אז מצד האחד, כן - יש ילדותיות ויש בדיחות. מה ציפיתם? אחרי הכל, מדובר בצבי הנינג'ה, וגם בקומיקס הכה אפל אודותם משנות ה-80 לא שכחו לזרוק לנו הכותבים בדיחה פה ושם, על ידי מיכלאנג'לו כמובן. ובכן, גם כאן מיכלאנג'לו דואג להבליח כאתנחתא קומית. מיכלאנג'לו מגיח בדיוק בזמן להפיג סצנות רגשיות עמוקות בבדיחות ו"יציאות" (שהן, למען האמת, די מעולות), והוא נותן לסרט רוח צעירה שמפיגה רגעים עמוקים בסרט, וגורם לסרט להיות כזה שמדבר גם לילדים. משום מה, מישהו החליט שדונטלו גם כן ישמש ככלי בנישה הקומית בסרט, אז תצפו גם ממנו לכמה וכמה בדיחות (שגם הן די מעולות).
מצד שני - עומק ובגרות מלאים בדרמה מרגשת. כן, זה קורה, ובסרט של צבי הנינג'ה. העניין מתחיל, כמובן, עם החלק הראשון בסיפור הסרט, שהוא לכל הדעות ממש לא ילדותי ומאוד בוגר. משם, זה ממשיך לכימיה המרגשת והעמוקה בין ארבעת הצבים, ובמיוחד בין רפאל ללאונרדו. כמצופה, גם ספלינטר נותן טון עמוק, עם לא מעט "שיעורים לחיים" שהוא מעביר לצבים. מערכת היחסים בין אפריל לקייסי (להם אקדיש פסקה בהמשך) מציגה גם היא בגרות ולא מעט עומק. ושרדר, זה שציפיתי ממנו להיות מגוחך בדיוק כפי שנעשה ממנו בשאר הסרטים והסדרות - נותן הופעה נהדרת שבהחלט מעבירה את האימה כמו שצריך וללא פשרות.
בכל הנוגע לקרבות, כמו שכבר כתבתי - הם לא רעים בכלל. ציפיתי דווקא מהם להיות נקודת החולשה של הסרט, ומאוד הופתעתי לטובה. כן, הקרבות מטופשים, ניתן להסכים על זה, אך זה דבר דווקא חיובי במקרה הזה, כאשר הכוריאוגרפיה די טובה, הקרבות מצליחים במפתיע לרתק את הצופים, וכל צב מציג לצופה את יכולותיו בצורה מאד מעניינת. וכמובן איך לא, הקרבות גם מצליחים לא מעט לגרום לצופה להעלות חיוך וצחוק.
דמויותיהם של אפריל או'ניל וקייסי ג'ונס כבר זכאות לפסקה משלהן. אפריל מעניקה בסרט הופעה נהדרת ומתחברת לצבים בצורה מאד מרגשת; קייסי גם כן מעניק הופעה נהדרת ומתחבר לצביפ בצורה מאד כיפית וקלילה. וכמובן, מערכת היחסים בין השניים - נהדרת, ו... חמודה. השניים מתחברים זה לזו בצורה יפהפייה, והם בהחלט מעלים בכמה וכמה סצנות רגש נהדר.
הסרט גם טומן בחובו לא מעט רפרנסים המיועדים למעריצי הקומיקס, והוא בהחלט גרם למעריץ מושבע כמוני להעלות על פניו חיוך ענק בכמה סצנות מאוד ספציפיות. הסרט מתבסס בעיקרו על קשתות הסיפור "ליל חג המולד" (מבלי להתרחש בחג המולד), "נורת' המפטון" ו"השיבה לניו יורק", שלוש קשתות סיפור שנחשבות למבוא עבור קורא חדש אל הקומיקס. שלוש הקשתות משוחזרות היטב, ומעתיקות את הקומיקס כמעט במדויק. נקודה ספציפית זו ממוחשת בכמה סצנות אשר מעובדות מתוך הקומיקס לחלוטין (חנות משפחת או'ניל נשרפת; הצבים מודיעים על החזרה לניו יורק; שרדר נופל מהגג), וכל שחזור כשלעצמו עורר בי, ויעורר וודאי בכל מעריץ, התרגשות רבה.
תראו מה זה, סיקרנו עכשיו סרט מתחילת שנות ה-90 שחקניו הראשיים נמצאים בתוך בובות של צבים, ודיברנו רק על יתרונותיו, מבלי להזכיר אף חיסרון אחד. הייתם מאמינים? ובכן, אני עדיין לא מאמין. החסרונות בסרט האלה כה קטנים, שהם כמעט מתחמקים מהעין לגמרי. בסך הכל, מדובר בסרט נהדר כמעט מכל בחינה, וכמי שקרא לעצמו "מעריץ" של צבי הנינג'ה, אני מתבייש שלא צפיתי בו, כי מדובר ללא ספק בסרט צבי הנינג'ה הטוב ביותר.
כבר הצהרתי זאת בפתיחה מפרכת בכתבה אחרת: אני מאוד אוהב את צבי הנינג'ה. למה? בקצרה: הקומיקס שלהם הוא אחד מהטובים ביותר שאי-פעם קראתי, ואני מעריץ מושבע שלו. לצערי הרב מאד, הקומיקס מעולם לא זכה לכבוד הראוי לו, וכל עיבוד טלוויזיוני ו/או קולנועי שנעשה לו פשוט רמס את המקור הכה נהדר והציג אותו בצורה... לא משהו, בלשון המעטה. אם אתם רוצים לקבל גרסה מורחבת יותר למה כל כך טוב בצבי הנינג'ה מבחינתי - פשוט תלחצו על הקישור מלפני כן ותקראו את מה שכבר כתבתי.
בעוד ימים ספורים ייצא לבתי הקולנוע "צבי הנינג'ה: יוצאים מהצללים", ההמשך ל"צבי הנינג'ה" המזוויע מ-2014, ותצפו לביקורת מפורטת שלי עליו כשיגיע למסכים. אבל בינתיים, כחלק מפינתנו "בחזרה לעבר" (בפרקים הקודמים: "אקס-מן 2" ו"מוצאים את נמו"), נחזור לסרט הראשון מ-1990, ונבדוק האם הוא שונה מן האחרים, או שמא הוא גם גרוע ביותר. התוצאה מפתיעה.
הסרט יצא לאקרנים בשנת 1990, שיא תהילת סדרת הטלוויזיה המצוירת המקורית. אינספור המעריצים והרייטינג הגבוה עיוור את בעלי הזכויות הקולנועיות, והם הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהפקת סרט קולנוע על סדרת טלוויזיה כה מצליחה (ההשראה למעשה נבעה בעיקר מסרטי "מסע בין כוכבים" שרצו באותה התקופה). לכן, היה זה הגיוני שהסרט ינסה "לחקות" את הסדרה עליה הוא מבוסס כדי לפתות את מעריציה, שרובם ילדים. עם זאת, למרבה ההפתעה הסרט היה רחוק מאד מ"לחקות" את הסדרה עליה הוא מבוסס ולהיות בעל עלילה מותאמת לילדים. ובכן, היו כמה אלמנטים מאותה סדרה וכמה בדיחות שכוונו בבירור לילדים, אך בתמונה הכללית מדובר בסרט בוגר ואפל שמציג אמינות מפתיעה וראויה לשבח לסדרת הקומיקס המקורית.
כן, צבי הנינג'ה בוגרים ואפלים, וכן, בשנות ה-90. תאמינו או לא, גם אני הופתעתי. סיפור המקור של צבי הנינג'ה, בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, הוא אחד הדברים היותר מעוותים שנוצרו אי-פעם בקומיקס, והוא כולו עוקב אחר סיפור נקמת דם ושיגעון. לכן, הייתי מאוד מופתע כשסרט אשר ייעד עצמו לילדים שם במרכזו סיפור שבכלל לא מתאים לילדים, אך ידע לפנות גם אליהם באופן כזה או אחר.
סיפור הסרט מועבר בשני חלקים, והולך בדיוק לפי הנרטיב הקולנועי הידוע - אתה חושב שאתה יודע הכל, אבל אז אתה מגלה שלא, ולפתע פתאום אתה מבין איך כל הנקודות מתחברות. החלק הראשון מסופר לקראת סוף הסרט, והחלק השני עוד ממש בתחילתו. בניגוד לשאר סיפורי המקור שהוצגו לצבי הנינג'ה בחלוף השנים במדיות השונות, הסרט לוקח את דפי הקומיקס המקוריים מ-1984 ומעתיק אותם כמעט במדויק למסך הגדול, וכן, הוא רחש כבר אז המון כבוד בזכות זה.
בחלק הראשון של הסיפור, אנחנו למדים על אורוקו סאקי והמאטו יושי, זוג נינג'ות שהיו לחברים הטובים ביותר עד שריב על ליבה של אישה בשם טאנג שן חיסל את חברותם. כאשר שן נענתה לחיזוריו של יושי אך דחתה את אלו של סאקי, זה האחרון נכנס לשיגעון מטורף. בפחד, יושי ושן עזבו לארצות הברית, אך שם הם פגשו בזעמו העיוור של סאקי, וזה רצח אותם. צופה במעשה, עכברוש המחמד של יושי ושן תקף את סאקי, הותיר צלקות רבות על פניו וברח לביוב.
בחלק השני של הסיפור, אנחנו למדים על... ובכן, המשך האירועים. העכברוש שברח לביוב מצא ארבעה צבים מכוסים בחומר ירוק והתפלש בחברתם, עד שלבסוף החמישה הפכו למוטאנטים דמויי-אנוש. העכברוש העניק לעצמו את השם "ספלינטר" ואימץ את ארבעת הצבים כאביהם הרוחני, כשהעניק להם שמות על פני אמני רנסאנס: לאונרדו, רפאל, דונטלו ומיכלאנג'לו. ספלינטר אימן את הצבים באמנויות לחימה והפך אותם לנינג'ות, על מנת שיתמודדו מול ארגון הפשע "שבט הרגל", אשר בראשו עומד העבריין האלמותי חובש הקסדה "שרדר" (סאקי, כן?).
החלק הראשון בסיפור הוא החשוב והמשמעותי ביותר, זה שבאמת משפיע על העלילה ואחראי ליצירתה. רבים בכלל לא מודעים לחלק הכה חשוב הזה בביוגרפיה של ארבעת הצבים וספלינטר, וחבל, כי זה החלק החשוב באמת, זה שיוצר את המסתורין, העומק והבגרות האמיתית. החלק הראשון מעתיק כמעט במדויק את מקור הקומיקס, וזה גרם לכל גופי לחוש עור ברווז. ברצינות, התרגשתי כשראיתי לראשונה את סיפור המקור האמיתי של צבי הנינג'ה מעובד למיינסטרים. בכלל, התלהבתי במיוחד מהעובדה שלא הייתה "צנזורה" כלשהי בסרט, והרצח של יושי ושן הוצג במפורש, וזה צעד בהחלט אמיץ של חברת ההפקה, שכיוונה כאמור לקהל הילדים.
החלק השני בסיפור הוא זה השטחי יותר, זה שתמיד היה בעיניי "ממוצע" ולא יותר, לא סיפור מקור לגיבורי-על אשר לא נראה קודם, אלא סתם משהו שגרתי שניתן היה לעשותו טוב יותר באינספור דרכים אחרות. אבל בסדר, גם זה יצא בסדר גמור. עם זאת, חבל שפרט לסרט זה, כל שאר הסרטים והסדרות עיבדו רק את החלק הזה לסיפור המקור, והשמיטו במכוון את החלק הראשון והכה חשוב, בגלל ש"צבי הנינג'ה זה לילדים". ובכן, תנו לי לספר לכם משהו - זה לא.
ועכשיו, משיש כאן סיפור הלכה למעשה - יש גם סרט, שתאמינו או לא, גם להפתעתי - הוא מצוין. ממש ככה, ההסתייגויות שלי בהקשר אליו מעטות מאוד, וכמות היתרונות בו עולה על החסרונות. מצד אחד, הסרט מצליח להיות ילדותי ולהגיש כמות גדולה של בדיחות לילדים (שעובדות, מסתבר, גם לבני נוער ומבוגרים), אך מצד שני גם להיות עמוק ומלא בדרמה מרגשת. ואפילו הקרבות, למרות שצולמו בשנת 1990 בתקציב דל ובהשתתפות בובות של צבים - לא רעים בכלל.
אז מצד האחד, כן - יש ילדותיות ויש בדיחות. מה ציפיתם? אחרי הכל, מדובר בצבי הנינג'ה, וגם בקומיקס הכה אפל אודותם משנות ה-80 לא שכחו לזרוק לנו הכותבים בדיחה פה ושם, על ידי מיכלאנג'לו כמובן. ובכן, גם כאן מיכלאנג'לו דואג להבליח כאתנחתא קומית. מיכלאנג'לו מגיח בדיוק בזמן להפיג סצנות רגשיות עמוקות בבדיחות ו"יציאות" (שהן, למען האמת, די מעולות), והוא נותן לסרט רוח צעירה שמפיגה רגעים עמוקים בסרט, וגורם לסרט להיות כזה שמדבר גם לילדים. משום מה, מישהו החליט שדונטלו גם כן ישמש ככלי בנישה הקומית בסרט, אז תצפו גם ממנו לכמה וכמה בדיחות (שגם הן די מעולות).
מצד שני - עומק ובגרות מלאים בדרמה מרגשת. כן, זה קורה, ובסרט של צבי הנינג'ה. העניין מתחיל, כמובן, עם החלק הראשון בסיפור הסרט, שהוא לכל הדעות ממש לא ילדותי ומאוד בוגר. משם, זה ממשיך לכימיה המרגשת והעמוקה בין ארבעת הצבים, ובמיוחד בין רפאל ללאונרדו. כמצופה, גם ספלינטר נותן טון עמוק, עם לא מעט "שיעורים לחיים" שהוא מעביר לצבים. מערכת היחסים בין אפריל לקייסי (להם אקדיש פסקה בהמשך) מציגה גם היא בגרות ולא מעט עומק. ושרדר, זה שציפיתי ממנו להיות מגוחך בדיוק כפי שנעשה ממנו בשאר הסרטים והסדרות - נותן הופעה נהדרת שבהחלט מעבירה את האימה כמו שצריך וללא פשרות.
בכל הנוגע לקרבות, כמו שכבר כתבתי - הם לא רעים בכלל. ציפיתי דווקא מהם להיות נקודת החולשה של הסרט, ומאוד הופתעתי לטובה. כן, הקרבות מטופשים, ניתן להסכים על זה, אך זה דבר דווקא חיובי במקרה הזה, כאשר הכוריאוגרפיה די טובה, הקרבות מצליחים במפתיע לרתק את הצופים, וכל צב מציג לצופה את יכולותיו בצורה מאד מעניינת. וכמובן איך לא, הקרבות גם מצליחים לא מעט לגרום לצופה להעלות חיוך וצחוק.
דמויותיהם של אפריל או'ניל וקייסי ג'ונס כבר זכאות לפסקה משלהן. אפריל מעניקה בסרט הופעה נהדרת ומתחברת לצבים בצורה מאד מרגשת; קייסי גם כן מעניק הופעה נהדרת ומתחבר לצביפ בצורה מאד כיפית וקלילה. וכמובן, מערכת היחסים בין השניים - נהדרת, ו... חמודה. השניים מתחברים זה לזו בצורה יפהפייה, והם בהחלט מעלים בכמה וכמה סצנות רגש נהדר.
הסרט גם טומן בחובו לא מעט רפרנסים המיועדים למעריצי הקומיקס, והוא בהחלט גרם למעריץ מושבע כמוני להעלות על פניו חיוך ענק בכמה סצנות מאוד ספציפיות. הסרט מתבסס בעיקרו על קשתות הסיפור "ליל חג המולד" (מבלי להתרחש בחג המולד), "נורת' המפטון" ו"השיבה לניו יורק", שלוש קשתות סיפור שנחשבות למבוא עבור קורא חדש אל הקומיקס. שלוש הקשתות משוחזרות היטב, ומעתיקות את הקומיקס כמעט במדויק. נקודה ספציפית זו ממוחשת בכמה סצנות אשר מעובדות מתוך הקומיקס לחלוטין (חנות משפחת או'ניל נשרפת; הצבים מודיעים על החזרה לניו יורק; שרדר נופל מהגג), וכל שחזור כשלעצמו עורר בי, ויעורר וודאי בכל מעריץ, התרגשות רבה.
תראו מה זה, סיקרנו עכשיו סרט מתחילת שנות ה-90 שחקניו הראשיים נמצאים בתוך בובות של צבים, ודיברנו רק על יתרונותיו, מבלי להזכיר אף חיסרון אחד. הייתם מאמינים? ובכן, אני עדיין לא מאמין. החסרונות בסרט האלה כה קטנים, שהם כמעט מתחמקים מהעין לגמרי. בסך הכל, מדובר בסרט נהדר כמעט מכל בחינה, וכמי שקרא לעצמו "מעריץ" של צבי הנינג'ה, אני מתבייש שלא צפיתי בו, כי מדובר ללא ספק בסרט צבי הנינג'ה הטוב ביותר.
