"חברי הדרקון אליוט" - ביקורת סרט ללא ספויילרים

מאת: לידור אטיאס

חידושים למיניהם הם כבר עניין שבשגרה בעולם הקולנוע, בטח ובטח עבור דיסני. ממש כרגע מתוכננים חידושים לסרטים קלאסיים רבים של דיסני, ביניהם "היפה והחיה", "דמבו", המשך ל"מרי פופינס" ואפילו סרט על קרואלה דה ויל מ"101 כלבים דלמטיים". אבל למה לחשוב על העתיד במקום להתמקד בהווה? מתוך מאגר חידושים עצום של דיסני, ישנו חידוש אחד שהגיע לבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון, והוא "חברי הדרקון אליוט". הסרט הוא חידוש לקודמו משנת 1977 בעל אותו השם, וכזה שעליו כבר פרסמנו ביקורת מלאה. אז האם מדובר בזוועה קולנועית בדיוק כמו הסרט הראשון או דווקא בחידוש מרענן המתאים לכל המשפחה? התשובה נמצאת בביקורת, אותה אפתח עם כמה מילים על העלילה.

מה הסיפור? - על העלילה של הסרט

במשך השנים מר קארבר (רוברט רדפורד) שימח את הילדים המקומיים בסיפוריו על דרקון אכזרי השוכן עמוק בתוך היערות של מערב האוקיינוס ​​השקט. לבתו גרייס (ברייס דאלאס הווארד), העובדת בתור שומרת יערות, הסיפורים האלה הם לא יותר ממעשיות. שינוי קיצוני בגישתה ביחס לאותן "מעשיות" עתיד להתרחש מהרגע שבו היא פגשה את פיט. פיט הוא ילד מסתורי בן 10, ללא משפחה ובלי בית הטוען כי הוא חי ביער עם דרקון ענק וירוק בשם אליוט. מן התיאורים של פיט, אליוט נשמע דומה להפליא לדרקון מהסיפורים של מר קארבר. בעזרתה של נטלי, ילדה בת 11, גרייס יוצאת לגלות מהיכן הגיע פיט, לאן הוא שייך וכמובן את האמת על הדרקון.

בפועל, העלילה עצמה מרגישה מעט כבדה, אבל היא הרבה יותר ידידותית לכל המשפחה מא' ועד ת' בכל הנוגע לגישה לסיפור הזה - לא עוד דרקון שמחפשים אותו כדי לבתר אותו ולמכור את איבריו תמורת הרבה מאוד כסף, אלא פשוט מאוד דרקון שנסיבות הגעתו ליער נחקרות בצורה ידידותית, אך כמובן שעל מנת לפלפל את העלילה כן מתקיים מאבק סביבו.

באשר לכבדות העלילה - היא נוגעת לפריסתן של סצנות מסויימות על פני כמות זמן הרבה יותר גדולה משמגיע להן מראש, דבר הידוע לכל כגורם ברור לתחושת שעמום ובכלל ככזה שגורם לסרט להרגיש הרבה יותר ארוך ממה שהוא באמת. אמנם התופעה הזו לא חוזרת על עצמה הרבה מאוד פעמים לאורך כל הסרט אלא פשוט מאוד נוגעת למספר מצומצם של סצנות בסרט, אך ברור כי הדבר יהיה בעייתי מאוד כשזה נוגע לילדים הרבה פחות נינוחים שזקוקים לסרט מרתק על מנת לשבת ולראות סרט בקולנוע, כך שאם ילדכם איננו בנוי לצפייה בסרט שמרגיש כמו שעתיים ומרגיש מעניין רק לפרקים, אינני בטוח אם זו אפשרות בטוחה עבורכם לבילוי משפחתי בקולנוע.

אלא שיש כמובן נקודת אור בתוך כל זה - הדרקון אליוט. אליוט הוא איננו הדרקון הקלאסי - הוא לא תוקף בלי שום סיבה, אלא בדיוק ההיפך, הוא מתקשר בשפתו ומנסה להתיידד עם מי שנקרה בדרכו. בדיוק באופן הזה נוצרת שפה משותפת בינו ובין פיט, ואני מוכרח להגיד שאליוט הוא אחת מן הדמויות הכי סימפטיות שנתקלתי בהן בבתי הקולנוע לאחרונה, וקשה לי לתאר לעצמי ילד שלא יצליח להתחבר לקונספט של הדמות ולביצוע בפועל, שהוא פשוט מקסים, ואין שום דרך אחרת לתאר זאת. 

למעשה, אליוט מרגיש כמי שנמשל לדמות שהיא פשוט מושלמת, מנסה ליצור שפה משותפת עם מי שלא תוקפני כלפיו, שוחר שלום, דואג, אוהב ושומר על חבריו, וכזה שעומד על שלו ונלחם עבור חירותו רק כאשר הוא מותקף הלכה למעשה ויש במלחמתו כדי להגן על עצמו ועל ביתו. אלא שמעל הכל - אליוט הוא יצור שעושה את כל זה מבלי לעשות יותר מידי רעש - יש לו פינה שקטה ביער, ועל אף גודלו המאיים, הוא יצור סימפטי וחביב שכל האינטראקציות הידידותיות שהוא יוצר בסרט עם בני האדם השונים החפצים בחירותו שלו הן פשוט מהפנטות ותורמות מאוד לאיכותו של הסרט הזה.

אנימציה והנפשה בסרט 

כזכור, עוד בשנת 1977 ניסה "חברי הדרקון אליוט" המקורי לחדש כששילב בין צילום סטנדרטי ואנימציה (הדרקון אליוט היה כמובן דמות מונפשת). השילוב תפס את עיניהם של הצופים הרבים שצפו בסרט, והוא אחד מן הגורמים המרכזיים בהענקת התואר "קלאסיקה" לסרט המקורי (העלילה שלו לבטח לא הבטיחה לו מעמד שכזה).

בדומה למצב בשנת 1977, גם היום, לאחר כל כך הרבה שנים, עדיין אין דרקונים שמשוטטים ברחבי העולם ובמיוחד לא כאלה הניתנים לאילוף. הדבר כמובן הותיר רק אפשרות אחת, והיא הנפשת הדרקון מחדש. מכיוון שמדובר בסרט לייב אקשן מודרני, ההנפשה כמובן הגיעה הפעם בתלת מימד מלא, ותרשו לי להשתמש במילה מושלם לתיאור דמות הדרקון גם מבחינה גרפית.

השילוב של אליוט על המרקע הקולנועי לצד הדמויות האנושיות הוא פשוט מדהים וממחיש עד כמה דיסני נמצאת כמה דרגות מעל כל השאר בתחום הזה בקולנוע. כל פעולה שלו מתיישבת בצורה פשוט נהדרת עם הסביבה, כולל אינטראקציות פיזיות שונות, עד שהתחושה הכללית היא שאליוט הוא איננו דרקון דמיוני כלל, אלא כזה שדיסני שומרת מאיתנו בסוד באותו יער נידח בו גר פיט עם אליוט.

סיכום ומסקנות

לסיכום ניתן לומר כי "חברי הדרקון אליוט" החדש מתעלה בהרבה על קודמו עם אנימציה פשוט מהפנטת, עלילה שהיא בסך הכל בסדר, ודרקון אחד מהפנט הן מבחינה גרפית והן מבחינה אישיותית. אז בפעם הבאה שאתם רוצים לראות סרט משפחתי וחביב בבתי הקולנוע, תדאגו שזה יהיה "חברי הדרקון אליוט" (ותדאגו שלא להיכנס בטעות ל"מסיבת נקניקיות", Rated R וזה).

ציון סופי: 7.5 מתוך 10

התמונות בעיצוב צולמו על ידי i-bob. מופעל על ידי Blogger.