ביקורת: "מים לא שקטים"
מאת: נהוראי מבורך כחלון
אחרי כל כך הרבה שנים בהן היא הייתה מתחת לרדאר וחמקה מעיניהם של המבקרים והמעריצים, נדמה כי סוף סוף בלייק לייבלי נמצאת בפני הפריצה הקולנועית שלה, כפי שהיה צריך לקרות כבר לפני כל כך הרבה שנים. בסרטו החדש של הבמאי ז'אומה קולייט-סרה ("מרדף לילי"), "מים לא שקטים", היוצא היום לאקרנים, לייבלי מספקת הופעה בלתי נשכחת הנחקקת היטב בראשם של הצופים. אבל אל דאגה, גם מה שקורה סביבה בסדר גמור.
אם נדבר ישר ולעניין - זה היה הקיץ הקולנועי הגרוע ביותר של העשור האחרון, אם בגלל שבקושי יצאו סרטים ואם בגלל שכשיצאו הם היו גרועים ולא הגיעו למעמד המתבקש של "שובר קופות". "אליס מבעד למראה", "אקס-מן: אפוקליפסה", "היום השלישי: התחדשות", "צבי הנינג'ה: יוצאים מהצללים", "מוצאים את דורי" ו"יחידת המתאבדים" היו כמקשה אחת אכזבה גדולה וכישלון קופתי, ופרט ל"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", " מייק ודייב מחפשים ודייט", "מסיבת נקניקיות", "כלבי מלחמה" ו"קובו: אגדה של סמוראי" קשה להגיד שהיו סרטים המצדיקים את הצפייה. ובין שתי המקשות האלה, קשה לי לדעת מה מיקומו הראוי של "מים לא שקטים".
שלא תבינו אותי לא נכון, מדובר, בסך הכל, בסרט די לא רע. העלילה עובדת דווקא בצורה די טובה, המשחק של הכוכבת הראשית נהדר ולא פחות מבלתי נשכח, הדרמה נהדרת והאקשן מצוין, אבל כמו שיש רגעים ממש טובים, יש גם רגעים שהם פחות. לא הייתי קורא לו "אכזבה", כי לא הגעתי לסרט עם שום ציפיות, שהרי אפילו לא צפיתי באף אחד מהטריילרים שלו. אחרי הכל, מדובר בסרט בהחלט טוב, אבל כשיצאתי ממנו, עברה בראשי רק שאלה אחת שמהדהדת בי עד עכשיו - לשם מה הוא נחוץ?
אין מאחורי הסרט איזשהו רעיון מקורי או עלילה מפתיעה ונועזת שמבוצעת בתסריט שובר גבולות. מדובר, בשיא הכנות, בשחזור של קונספט שנשחק בעשרות סרטים דומים לפניו. הנרטיב הזה כבר ידוע לנו במשך שנים - גולש עם סיפור רקע מרגש על חייו הפרטיים יוצא לגלישה בים בכמה שוטים מגניבים של גלישה, אז הוא נתקל בכריש מאיים וצריך להילחם בו פן ייאכל למוות. ברצינות, כמה פעמים ראינו את הנרטיב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בכל כך הרבה סרטים?
וזו, על קצה המזלג, הבעיה הכה גדולה והכה משמעותית של "מים לא שקטים" - אין לי שום בעיה לראות את הנרטיב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, מצידי גם במאות של סרטים, אך אני מצפה מכל סרט וסרט שינסה לפחות לעשות איזשהו חידוש ולהציג משהו שונה. "מים לא שקטים" עושה בדיוק את ההפך מהמצופה ממנו, ומשחזר את הסיפור הקלאסי של הישרדות כנגד כריש בלב ים בצורה צפויה וקלישאתית. אתם כבר תדעו כמעט בעל פה מה יקרה הלאה, ואין שום מתח שאופף אתכם ויוצר מסתורין או מריטת ציפורניים.
בלא מעט רגעים, "מים לא שקטים" דווקא כן מנסה לחדש בצורה זו או אחרת - החל מהניסיון ליצור דרמה באמת מעניינת ועד הניסיון ליצור קטעי אקשן באופן שונה מזה שאנו הכרנו. חלק מהניסיונות עובדים דווקא לא רע - הדרמה אכן מעניינת, האקשן מצליח לחדש. אך בין כל הקטעים שמנסים ליצור משהו חדש, יש גם קטעים שנוצרו בצורה עצלה ופשוט מעתיקים את אותו משהו ישן - בין אם זה שחזור נוסף של אישה סקסית בבגד ים צמוד וקטנטן, ובין אם זה אותו כריש אימתני בגודל של שלושה כרישים המאיים על חייה של הגולשת.
וזהו, אין לי יותר מה לומר בנושא הזה. זו הבעיה הראשונה של הסרט, ותופתעו לדעת שגם האחרונה שלו. אם אניח את חוסר הניסיון למקוריות שלו בצד, הוא דווקא סרט ממש לא רע שמצליח לרתק את עיניי הצופה למסך למשך שעה וחצי בהנאה גמורה. ובכן, היו עוד כמה בעיות בסרט, אך מרוב שהן כל כך קטנות הן כמעט ולא משפיעות, ואני לא מפחד לומר שמדובר בסרט שהוא אמנם לא מעולה, אך הוא גם לא גרוע, הוא בסך הכל טוב.
בגרסה הנוכחית של "בואו נזרוק שחקנית סקסית על גלשן אל תוך הים בביקיני קטנטן וצמוד להילחם בכריש", מוצגת בפנינו ננסי (בלייק לייבלי), גולשת צעירה בתחילת שנות ה-20 שיוצאת לחוף בספרד בו נהגה לבלות בצעירותה אימה. אמנם תחילה הבילוי נראה מבטיח למדי, אך במהרה הוא הופך למרחץ דמים כאשר ננסי נתקלת בלב ים בכריש לבן גדול ממדים התוקע אותה כ-200 מטרים מהחוף ומבקש לאכלה. כנגד כל הסיכויים, כשהיא לגמרי לבדה, ננסי חייבת למצוא את דרכה בחזרה לחוף בטרם תגיע הגאות אשר תוביל אותה אל מותה באופן סופי וחד משמעי.
כמו דומיו האחרים והרבים למדי, הסרט מציג לנו בכמה שיותר הזדמנויות את החיים הפרטיים של הדמות הראשית, על מנת שיהיה לנו אכפת ממנה, נתעניין בה ונתמוך בה ולא בכריש. בסרט הזה, ננסי נמצאת בדיוק בצומת דרכים, בנקודת משבר סופית שמשפיעה למדי על חייה ועלולה להביא אותה עם כל מעשה, קטן ככל שיהיה, לנקודה אחרת. אבל משום מה, זה לא ממש מעניין אותי. עם כל היופי שבניסיון להצגת סיפור הרקע באיטיות ושלא בחיפזון, בסופו של דבר נגרמת דחיקתו בצורה משמעותית הצידה, ולא באמת אכפת לי מננסי עצמה, ובמיוחד לא מזה שאימה בדיוק נפטרה ושזה שבר אותה וגרם לה לעזוב את בית הספר לרפואה ולצאת לטיולי גלישה בעולם, כי ממש במקרה גם אימה אהבה גלישה.
בכלל, הדברים קורים בדיוק כפי שנוח לעלילה. כך למשל, המשבר בחיים שלה מגיע ממש לפני שהכריש תוקף אותה, והכריש תוקף אותה ממש אחרי שהמשבר בחיים שלה מגיע. ובטח, למה שיאמינו לה שיש כריש בים ושצריך להסתובב אחורה במהירות ולקרוא לעזרה אף על פי שהיא מדממת ופצועה כמעט אנושות. ומעל הכל, במקום להיסחף לחוף או ללב הים, המצלמה ש"במקרה" נמצאת פה תגיע דווקא אל הסלע עליו היא נמצאת. ואיך לא, השחף יישאר לצידה על הסלע אפילו כשהכנף שלו תבריא, כי כנראה אין לו משהו אחר לעשות בחיים (כמו להתעופף לחוף ולהתרחק מהכריש).
אבל יכול מאוד להיות שאלו קטנות אשר אני נטפל עליהן ללא סיבה הגיונית. כן, בלא מעט רגעים אמרתי לעצמי משפטים כמו "למה לא עשית את זה?" או "היית צריכה לעשות את זה עוד קודם" וכדומה, אבל בסופו של דבר זה סרט. החורים בעלילה קיימים, כמו שיש חורים בעלילה בכל סרט שאי-פעם נוצר, והם מאוד קטנים וכמעט חומקים מהעין. הסיבה שציינתי אותם, והסיבה ששמים לב אליהם, היא כי הם רבים, אמנם הם קטנים, אך הם רבים למדי וחוזרים על עצמם שוב ושוב, כאילו התסריטאי שכח לגמרי מה הוא כתב בעמוד הקודם.
אבל חוץ מזה, קשה לי למצוא נקודות שליליות נוספות. ההומור, כשהוא קיים בדקות הראשונות של הסרט, מצחיק למדי, אף על פי שהוא די קיטשי. הדרמה, כשהיא מתעקשת להיכנס אל תוך הסרט על אף שהיא מיותרת, דווקא כן מרגשת ומצליחה לחבר אליה את הצופה ובצורה נהדרת. וכן, גם האקשן נהדר ומשובח מאוד - שוטים מדליקים של גלישה, כריש גדול ממדים ומאיים, סצנות הישרדות מרשימות ולא מעט קטעים שלא היו מביישים את "פיראנה". ומעל הכל - המשחק בסרט נהדר, והוא מרשים למדי במיוחד כשמדובר בסך הכל בשחקנית אחת, שמספקת הופעה נהדרת, שובת עיניים, יוצאת דופן ובלתי נשכחת - בלייק לייבלי שהופכת במיידיות לשחקנית האהובה עליי ביותר.
בעונה של סרטי קיץ משמעממים ומשוחזרים שלא הצליחו לספק את הסחורה, "מים לא שקטים" הופך במיידית לאחד מהסרטים הטובים ביותר של התקופה האחרונה, ובז'אנר ההישרדות בכלל, כשהוא מצליח לספק לצופה חוויה נהדרת המצוידת במשחק משובח ובאקשן רצוף. אחרי עונת קיץ מלאה בטעם רע, נראה כי היה שווה לחכות לבואו של "מים לא שקטים", שהופך ללא עוררין לחווית הקיץ האולטימטיבית לה כה ציפינו וייחלנו בחודשים האחרונים.
אחרי כל כך הרבה שנים בהן היא הייתה מתחת לרדאר וחמקה מעיניהם של המבקרים והמעריצים, נדמה כי סוף סוף בלייק לייבלי נמצאת בפני הפריצה הקולנועית שלה, כפי שהיה צריך לקרות כבר לפני כל כך הרבה שנים. בסרטו החדש של הבמאי ז'אומה קולייט-סרה ("מרדף לילי"), "מים לא שקטים", היוצא היום לאקרנים, לייבלי מספקת הופעה בלתי נשכחת הנחקקת היטב בראשם של הצופים. אבל אל דאגה, גם מה שקורה סביבה בסדר גמור.
שלא תבינו אותי לא נכון, מדובר, בסך הכל, בסרט די לא רע. העלילה עובדת דווקא בצורה די טובה, המשחק של הכוכבת הראשית נהדר ולא פחות מבלתי נשכח, הדרמה נהדרת והאקשן מצוין, אבל כמו שיש רגעים ממש טובים, יש גם רגעים שהם פחות. לא הייתי קורא לו "אכזבה", כי לא הגעתי לסרט עם שום ציפיות, שהרי אפילו לא צפיתי באף אחד מהטריילרים שלו. אחרי הכל, מדובר בסרט בהחלט טוב, אבל כשיצאתי ממנו, עברה בראשי רק שאלה אחת שמהדהדת בי עד עכשיו - לשם מה הוא נחוץ?
אין מאחורי הסרט איזשהו רעיון מקורי או עלילה מפתיעה ונועזת שמבוצעת בתסריט שובר גבולות. מדובר, בשיא הכנות, בשחזור של קונספט שנשחק בעשרות סרטים דומים לפניו. הנרטיב הזה כבר ידוע לנו במשך שנים - גולש עם סיפור רקע מרגש על חייו הפרטיים יוצא לגלישה בים בכמה שוטים מגניבים של גלישה, אז הוא נתקל בכריש מאיים וצריך להילחם בו פן ייאכל למוות. ברצינות, כמה פעמים ראינו את הנרטיב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בכל כך הרבה סרטים?
וזו, על קצה המזלג, הבעיה הכה גדולה והכה משמעותית של "מים לא שקטים" - אין לי שום בעיה לראות את הנרטיב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, מצידי גם במאות של סרטים, אך אני מצפה מכל סרט וסרט שינסה לפחות לעשות איזשהו חידוש ולהציג משהו שונה. "מים לא שקטים" עושה בדיוק את ההפך מהמצופה ממנו, ומשחזר את הסיפור הקלאסי של הישרדות כנגד כריש בלב ים בצורה צפויה וקלישאתית. אתם כבר תדעו כמעט בעל פה מה יקרה הלאה, ואין שום מתח שאופף אתכם ויוצר מסתורין או מריטת ציפורניים.
בלא מעט רגעים, "מים לא שקטים" דווקא כן מנסה לחדש בצורה זו או אחרת - החל מהניסיון ליצור דרמה באמת מעניינת ועד הניסיון ליצור קטעי אקשן באופן שונה מזה שאנו הכרנו. חלק מהניסיונות עובדים דווקא לא רע - הדרמה אכן מעניינת, האקשן מצליח לחדש. אך בין כל הקטעים שמנסים ליצור משהו חדש, יש גם קטעים שנוצרו בצורה עצלה ופשוט מעתיקים את אותו משהו ישן - בין אם זה שחזור נוסף של אישה סקסית בבגד ים צמוד וקטנטן, ובין אם זה אותו כריש אימתני בגודל של שלושה כרישים המאיים על חייה של הגולשת.
וזהו, אין לי יותר מה לומר בנושא הזה. זו הבעיה הראשונה של הסרט, ותופתעו לדעת שגם האחרונה שלו. אם אניח את חוסר הניסיון למקוריות שלו בצד, הוא דווקא סרט ממש לא רע שמצליח לרתק את עיניי הצופה למסך למשך שעה וחצי בהנאה גמורה. ובכן, היו עוד כמה בעיות בסרט, אך מרוב שהן כל כך קטנות הן כמעט ולא משפיעות, ואני לא מפחד לומר שמדובר בסרט שהוא אמנם לא מעולה, אך הוא גם לא גרוע, הוא בסך הכל טוב.
בגרסה הנוכחית של "בואו נזרוק שחקנית סקסית על גלשן אל תוך הים בביקיני קטנטן וצמוד להילחם בכריש", מוצגת בפנינו ננסי (בלייק לייבלי), גולשת צעירה בתחילת שנות ה-20 שיוצאת לחוף בספרד בו נהגה לבלות בצעירותה אימה. אמנם תחילה הבילוי נראה מבטיח למדי, אך במהרה הוא הופך למרחץ דמים כאשר ננסי נתקלת בלב ים בכריש לבן גדול ממדים התוקע אותה כ-200 מטרים מהחוף ומבקש לאכלה. כנגד כל הסיכויים, כשהיא לגמרי לבדה, ננסי חייבת למצוא את דרכה בחזרה לחוף בטרם תגיע הגאות אשר תוביל אותה אל מותה באופן סופי וחד משמעי.
כמו דומיו האחרים והרבים למדי, הסרט מציג לנו בכמה שיותר הזדמנויות את החיים הפרטיים של הדמות הראשית, על מנת שיהיה לנו אכפת ממנה, נתעניין בה ונתמוך בה ולא בכריש. בסרט הזה, ננסי נמצאת בדיוק בצומת דרכים, בנקודת משבר סופית שמשפיעה למדי על חייה ועלולה להביא אותה עם כל מעשה, קטן ככל שיהיה, לנקודה אחרת. אבל משום מה, זה לא ממש מעניין אותי. עם כל היופי שבניסיון להצגת סיפור הרקע באיטיות ושלא בחיפזון, בסופו של דבר נגרמת דחיקתו בצורה משמעותית הצידה, ולא באמת אכפת לי מננסי עצמה, ובמיוחד לא מזה שאימה בדיוק נפטרה ושזה שבר אותה וגרם לה לעזוב את בית הספר לרפואה ולצאת לטיולי גלישה בעולם, כי ממש במקרה גם אימה אהבה גלישה.
בכלל, הדברים קורים בדיוק כפי שנוח לעלילה. כך למשל, המשבר בחיים שלה מגיע ממש לפני שהכריש תוקף אותה, והכריש תוקף אותה ממש אחרי שהמשבר בחיים שלה מגיע. ובטח, למה שיאמינו לה שיש כריש בים ושצריך להסתובב אחורה במהירות ולקרוא לעזרה אף על פי שהיא מדממת ופצועה כמעט אנושות. ומעל הכל, במקום להיסחף לחוף או ללב הים, המצלמה ש"במקרה" נמצאת פה תגיע דווקא אל הסלע עליו היא נמצאת. ואיך לא, השחף יישאר לצידה על הסלע אפילו כשהכנף שלו תבריא, כי כנראה אין לו משהו אחר לעשות בחיים (כמו להתעופף לחוף ולהתרחק מהכריש).
אבל יכול מאוד להיות שאלו קטנות אשר אני נטפל עליהן ללא סיבה הגיונית. כן, בלא מעט רגעים אמרתי לעצמי משפטים כמו "למה לא עשית את זה?" או "היית צריכה לעשות את זה עוד קודם" וכדומה, אבל בסופו של דבר זה סרט. החורים בעלילה קיימים, כמו שיש חורים בעלילה בכל סרט שאי-פעם נוצר, והם מאוד קטנים וכמעט חומקים מהעין. הסיבה שציינתי אותם, והסיבה ששמים לב אליהם, היא כי הם רבים, אמנם הם קטנים, אך הם רבים למדי וחוזרים על עצמם שוב ושוב, כאילו התסריטאי שכח לגמרי מה הוא כתב בעמוד הקודם.
אבל חוץ מזה, קשה לי למצוא נקודות שליליות נוספות. ההומור, כשהוא קיים בדקות הראשונות של הסרט, מצחיק למדי, אף על פי שהוא די קיטשי. הדרמה, כשהיא מתעקשת להיכנס אל תוך הסרט על אף שהיא מיותרת, דווקא כן מרגשת ומצליחה לחבר אליה את הצופה ובצורה נהדרת. וכן, גם האקשן נהדר ומשובח מאוד - שוטים מדליקים של גלישה, כריש גדול ממדים ומאיים, סצנות הישרדות מרשימות ולא מעט קטעים שלא היו מביישים את "פיראנה". ומעל הכל - המשחק בסרט נהדר, והוא מרשים למדי במיוחד כשמדובר בסך הכל בשחקנית אחת, שמספקת הופעה נהדרת, שובת עיניים, יוצאת דופן ובלתי נשכחת - בלייק לייבלי שהופכת במיידיות לשחקנית האהובה עליי ביותר.
