"סאות' פארק" עונה 20 פרק 3 - ביקורת טלוויזיה
מאת: נהוראי כחלון
העונה החדשה של "סאות' פארק", העשרים במספר (!), החלה את שידוריה לפני כשבועיים בקול תרועה רמה, עם פרק ראשון בינוני ופרק שני משובח. השבוע, הסדרה יצאה לפגרה קלה, מעט מנוחה, וזה זמן נהדר להשלים את הצפייה בפרק השלישי. והוא, בצורה מאכזבת למדי, לא עומד בציפיות אשר נתלו עבורו וגורם לכמה הרהורים.
הפרק ממשיך בדיוק מאותה הנקודה בה פסק הפרק הקודם, כשהטרול האינטרנטי המרושע "Skankhunt42", בדיוק כפי שרצה, החל לזכות לכיסוי תקשורתי אודות פעילויות הארס הידועות לשמצה שלו, וגרם לקרע חברתי בלתי ניתן לגישור בין הבנים לבנות. במקביל, מר גריסון ממשיך במסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית, כשבראש מעייניו להפסיד ולגרום למתחרתו, הילרי קלינטון, לנצח. ונוסף על כל אלו, נמצא גם רנדי, שיוצא לחקור את אוכמניות הזיכרון, או אם תרצו - ממברבריס.
וזה החיסרון הראשון בפרק, העלילה שלו. הבעיה הגדולה בפרק הפתיחה הייתה ההתפזרות לכיוונים רבים וסיפור של יותר מידי עלילות בזמן אחד, במקום להתמקד אך ורק באחת ולהעניק את מלוא תשומת הלב אך ורק לה, על מנת לפתח אותה ולספר אותה בצורה הטובה ביותר. בפרק השני, לעומת זאת, נוצר הרושם כי הטעות נלמדה, עת הפרק התרכז בעלילה אחת בלבד לכל אורכו. עם זאת, כעת הבעיה הזו חוזרת, כשהפרק מנסה לאלכס בתוכו שלוש עלילות שונות, כל אחת בעלת רבדים משלה, אל תוך פרק אחד בלבד, שאורכו קצר מ-25 דקות.
העלילות גם לא מתקדמות לשום מקום, ונשארות תקועות בדיוק באותה הנקודה. כך למשל, מסע הבחירות של גריסון ממשיך להימרח, כנראה עד התוצאות בדצמבר, אז תסתיים העונה, ומופיע כניסיון מאולץ לסמן וי על הנושא (ניכרת במיוחד סצנת העימות בין גריסון לקלינטון, שאמנם הייתה מצחיקה למדי, אך בהחלט מיותרת, לא קשורה ומאולצת). עניין אוכמניות הזיכרון נשאר תחת הערפל הסמיך ולא מתקדם הלאה. כמו כן, בעלילת "Skankhunt42" אמנם ישנה התקדמות עלילתית ברורה, אך היא עצמה מרגישה מרוחה ומתחילה למצות את עצמה.
השד יודע למה, אך הפרק ממשיך להוכיח את מה שהרגשנו עוד מהעונה הקודמת - מהפך, מעין מכבר מקומדיה חדה ושנונה לדרמה שבועית. ובמלוא הרצינות - יש דרמה. גם יש מתח. אבל, ובכן, אין ממש הומור. מילא, הדרמה והמתח היו מפצים על כך בחיוביות כלשהי, אך שניהם, כמקשה אחת - מגוחכים. אני דווקא די התלהבתי מהמהפך ההתחלתי של הסדרה, אך בפרק הזה, יותר מכל, הוא מתחיל להרגיש לי כמו רעיון רע למדי.
אך אם יש נקודה בה הפרק מצליח להצטיין בצורה יוצאת דופן, היא המסרים אותם הוא מעביר. בפרק הקודם, באמצעות קומדיה משובחת למדי, הפרק הציג את השפעת הרשתות החברתיות על חיינו וחשיבות היתר אשר אנחנו מעניקים להן יתר על המידה. הפרק הנוכחי ממשיך כך ומתקדם בעניין, כשבסצנה לא פחות מגאונית, האנשים ללא המכשירים החכמים והרשתות החברתיות נמצאים בגינה ציבורית מבודדת, כשמבחוץ הם נקראים "מוזרים" ונחשבים, בהיפוך מוחלט, ל"בודדים", כי הם ביחד זה עם זה ולא עם המכשירים.
מסר חשוב עוד יותר, נוגע בדבר טרנד הביוש ("שיימינג"). לאחר שבפרק הקודם "Skankhunt42" הוצג כמי שנהנה מפועלו ומספק את עצמו כך, הפרק הנוכחי מציג את התמודדותו העצמית לאחר שמעשיו מובילים להתאבדות, הפחד הפתאומי אותו הוא חווה והחרטה שמגיעה רק בדאגה לעצמו.
השניים, בצורה נפלאה, מצליחים לשמש כנקודת האור היחידה בפרק, ומוכיחים, פעם נוספת, כי אם ישנו דבר אחד שהסדרה תמיד הצטיינה בו, ועדיין מצטיינת בו, היא המסרים אותה היא מעבירה, והדרך להעברתה. עד יומי האחרון, אמשיך לטעון שהסדרה ראויה להקרנות בבתי ספר כחלק משיעורי לימוד.
אך אם יש נקודה בה הפרק מצליח להצטיין בצורה יוצאת דופן, היא המסרים אותם הוא מעביר. בפרק הקודם, באמצעות קומדיה משובחת למדי, הפרק הציג את השפעת הרשתות החברתיות על חיינו וחשיבות היתר אשר אנחנו מעניקים להן יתר על המידה. הפרק הנוכחי ממשיך כך ומתקדם בעניין, כשבסצנה לא פחות מגאונית, האנשים ללא המכשירים החכמים והרשתות החברתיות נמצאים בגינה ציבורית מבודדת, כשמבחוץ הם נקראים "מוזרים" ונחשבים, בהיפוך מוחלט, ל"בודדים", כי הם ביחד זה עם זה ולא עם המכשירים.
מסר חשוב עוד יותר, נוגע בדבר טרנד הביוש ("שיימינג"). לאחר שבפרק הקודם "Skankhunt42" הוצג כמי שנהנה מפועלו ומספק את עצמו כך, הפרק הנוכחי מציג את התמודדותו העצמית לאחר שמעשיו מובילים להתאבדות, הפחד הפתאומי אותו הוא חווה והחרטה שמגיעה רק בדאגה לעצמו.
השניים, בצורה נפלאה, מצליחים לשמש כנקודת האור היחידה בפרק, ומוכיחים, פעם נוספת, כי אם ישנו דבר אחד שהסדרה תמיד הצטיינה בו, ועדיין מצטיינת בו, היא המסרים אותה היא מעבירה, והדרך להעברתה. עד יומי האחרון, אמשיך לטעון שהסדרה ראויה להקרנות בבתי ספר כחלק משיעורי לימוד.
הפרק השלישי בעונה ה-20 של "סאות' פארק" היה לאכזבה גדולה עבורי, ובמיוחד לאחר הפרק השני המשובח למדי. היו אלו המסרים החדים ודרך העברתם הגאונית שהצליחו לגרום לי לתחושה חיובית, כשמנגד היו אלו העלילות המסובכות והעמוסות, הדרמה היבשה, המתח המגוחך וההומור החסר שגרמו לי לתחושה שלילית, שניצחה, לצערי, את זו החיובית. אנחנו נמשיך להיות כאן ולחכות להמשכיות בעונה של פרקים טובים באמת.
