ביקורת: "לוגאן"
מאת: נהוראי כחלון
הוא מגלם את הדמות הזו כבר 17 שנים, ב-10 סרטים. הוא הפציע לחיינו ב-2000 הרחוקה, עוד בטרם יצא לשווקים הדגם הראשון של "iPhone", ונמצא איתנו כבר ב-2017, בצאתו לשווקים של הדגם השביעי של "iPhone". לעיתים שמחנו בחיקו, בהופעה בלתי נשכחת ב"אקס-מן 2", ולפעמים קיווינו ללכתו, בהופעה מזעזעת ב"אקס-מן - המקור: וולברין". הוא מיצה את עצמו, לא מעורר עניין או מחדש דבר. זאת הפעם האחרונה - כך נטען - בה הוא מגלם את דמותו, פרידה. אז אם להיפרד, אז להיפרד כמו שצריך.
בעתיד הרחוק של שנת 2029 (ביקום חלופי, אשר אינו משתייך לאף אחד מהסרטים הקודמים, לא לקו הזמן שלפני "אקס-מן: העתיד שהיה" וגם לא לזה שלאחריו; כן, הצפייה אינה דורשת עבודה מוקדמת או שיעורי בית, רק להכיר את הדמויות בצורה הבסיסית ביותר), הגזע המוטאנטי נמצא ב"סכנת הכחדה" - השנאה הציבורית גדולה למדי, הממשלה פועלת כנגד הגזע הזה והגרוע מכל הוא שמוטאנט חדש לא נראה מזה יותר משני עשורים. לוגאן (יו ג'קמן, כמובן), אשר מתנזר מזהותו כ"וולברין", מתחיל להזדקן ולאבד את כוחותיו וחוזק גופו, מטפל בצ'ארלס אקסבייר (פטריק סטיוארט, איך לא), כבר לא הפרופסור המוכר לכולנו, אשר כוחותיו מתחילים לצאת מכלל שליטה.
כאשר אישה מסתורית העונה לשם גבריאלה (אליזבת רודריגז האנונימית) מציגה בפני לוגאן תיעוד מזעזע של התעללות בדור העתיד של הגזע המוטאנטי, הוא נאלץ לחבור אליה ולשוב ולפעול כ"גיבור-על", על מנת להגן על מי שמתגלה כשיבוטו הנשי, נערה צעירה העונה לשם לורה (דפני קין, בבכורה קולנועית).
כאמור, זו הופעתו האחרונה של יו ג'קמן בדמותו של וולברין (וכפי שנודע לאחרונה, גם של פטריק סטיוארט בדמותו של אקסבייר). זו פרידה, הפעם האחרונה. תקוות רבות הועלו, והציפיות, כמובן, נתלו בשמיים. בהתחשב בכך שמעטה רב של סודיות נשמר סביב ההפקה, בהחלטה תמוהה ביחד לסרט מיינסטרים מסוגת גיבורי-העל, ובכך שבמאיו, ג'יימס מנגולד, מעולם לא יצר סרט "טוב", ובכך שדירוגו כ-R עורר תהיות רבות, ובכך ש"וולברין", מעלליו של לוגאן ביפן הרחוקה, היה בינוני ותו לא, חוסר הוודאיות היה משווע ותהיות רבות ולא מעט שאלות עטו את הסרט.
באוקטובר האחרון, זכה הסרט לתזוזותיו הראשונות. לאחר זמן רב של לא מעט ספקולציות, נודע שמו - "לוגאן" ("Logan"). בתהליך איטי, אך מחושב, החלו לצוץ ברשת האינטרנט תמונות ראשונות מתוכו, ומשכו את עיניהם של רבים ועוררו עניין רב. מאוחר יותר, זכינו, לאחר ציפייה ממושכת, לטריילר הראשון, שהיה פשוט נהדר, ולאחר מכן גם לטריילר שני, שהיה טוב עוד יותר. התהליך השיווקי של הסרט, ללא כל צל של ספק, היה פשוט נהדר.
אז כן, כמו רבים אחרים, בציפייה דרוכה ומורטת עצבים שעוררה כסיסת ציפורניים חסרת מעצורים, גם אני חיכיתי לצאתו של הסרט וספרתי את הימים (ואפילו את השעות, הדקות והשניות). "אכזבה", חלילה, לא באה בחשבון. סוף סוף, לאחר כל כך הרבה זמן של המתנה, הוא יוצא היום לאקרנים, והציפייה, מסתבר, הייתה משתלמת, כי התוצר, בסופו של דבר, היה פשוט פנטסטי.
עוד בסצנה הראשונה, כבר בתחילתה וברגעיה הראשונים, ניתן להבין כי לא מדובר בעוד סרט סטנדרטי בסדרת ה"אקס-מן". הפן הבוגר והאפל, אשר הובטח לנו בשני הטריילרים ולו כה ייחלנו, מוצג לעינינו ומקיים את הבטחתו, ודירוג ה-R מוכח, הן מניבולי הפה הרבים והן מהאלימות הברוטלית חסרת המעצורים והלחלוטין לא מצונזרת. אי-אפשר להישאר אדישים לאור המתרחש על המסך, והתרגשות רבה עוטפת את הצופה - במשך שנים, 17, בלא מעט סרטים, 10, ציפינו לראות כך את וולברין, וסוף סוף הדבר קורה.
לאורך כל הסרט, בכל סצנה, ניתן להרגיש את את דירוגו כ-R. סצנות הפעולה מרהיבות ביופיין, וכוללות בהן פעלולים נהדרים ואפקטים מרשימים, אשר מוכיחים חישוב עמוק של העבודה וביצוע מצוין של המחלקות השונות. האלימות המוצגת בסרט, בקרבות השונים, מדהימה ועוצרת נשימה, ומעוררת התפעלות רבה - גרונות משוספים וראשים ערופים, דם נשפך ללא הרף. סצנות הפעולה, הקרבות, מצולמות היטב, בצורה יוצאת דופן, ומלוות בפסקול עוצמתי. הביצוע נעשה היטב, מעורר התרגשות רבה ומביא לא מעט הנאה ועונג.
כמו כן, קשה להתעלם מהפן הבוגר והאפל. העלילה אינה שגרתית בכלל, ומנוגדת לחלוטין לכל סרט בסוגה אשר מציג גיבור-על שרודף אחר נבל-על ומציל את העולם (בקווים כלליים כמובן). היא מציגה מקוריות רבה, בסיפור קטנטן ואישי; הדמויות אינן סטנדרטיות כמו רוב השאר בסוגה אשר חיות בהתחסדות, אינן פוגעות ורק מחפשות אחר טוב, אלא רק מחפשות אחר "שקט" לעצמן, לא מתפשרות ומזיזות את כל מי שעומד בדרכן בכל מחיר. את הפן ניתן להרגיש גם מהצילום, אשר אינו צבעוני כלל (אפילו להפך) ונראה פשוט נהדר. ניתן להרגיש זאת גם בפסקול, אשר כולל בו רצועות שמע עוצמתיות וממכרות. התחושה אשר ניתנת מהצפייה, היא כי מדובר ב"מערבון" (כמו שכבר אמרו רבים לפני - גרסת וולברין ל"האביר האפל").
אך הסרט אינו שוקע באפלה ודכדוך במאת האחוזים (אף על פי שלמען האמת זה יכל להיות דווקא מעניין), ודואג לכלול בו טיבול רב של הומור שנון במיוחד. ברגעים הנדרשים לכך, לאחר רגעי דרמה כבדים ועמוקים, ההפוגות הקומיות מגיעות בזמנים מתואמים בצורה מושלמת, וכוללות בהן שורות מעולות ובדיחות נהדרות. ככל הנראה, השימוש הנדרש והכה רב בקללות ושפה שאינה לגמרי נאותה מסייע לכך.
וכמובן, בצורה בלתי מתפשרת, קשה להתעלם מהעומק של הסרט. העלילה בנויה היטב, בתסריט מעולה, ומחולקת לשלוש מערכות ברורות, בשום התפשרות על העמקה אל תוך נושאים רפואיים ופסיכולוגיים, העיסוק במחלות נפש שונות, דיכאונות ואלכוהוליזם, כמו גם בנושאים פוליטיים, התמקדות בשאלות פילוסופיות בכל הנוגע לניצול כוח והשאלה הידועה על מה צריך לבוא קודם בסדר העדיפויות - המטרה או האמצעים? גם הדמויות עשויות היטב, ומתפתחות בצורה יוצאת דופן, הן מתחילות בנקודה X, עוברות בנקודה Y ומסיימות בנקודה Z, עוברות מסע עוצמתי ושינוי מקצה לקצה.
התסריט כתוב היטב, פשוט נהדר, וכולל בו מונולוגים כובשים ודיאלוגים מרתקים, אשר מורידים, יותר מפעם אחת, כמה וכמה דמעות מן העיניים. הסרט, בהחלט, מרגש למדי, וגורם לבכי התרגשות פעמים רבות. הבימוי מעולה וניכר כי ג'יימס מנגולד הגשים את חזונו המשותף שלו ושל יו ג'קמן, וולברין ב"מערבון" (שוב - "האביר האפל"!). המשחק מעולה, וניכר במיוחד מביצועיהם המושלמים של יו ג'קמן ופטריק סטיוארט, וכמובן, בהופעתה גונבת ההצגה של דפני קין כלורה, אשר מסתמנת ככוכבת עולה עם עתיד בשוק הקולנוע.
אך על אף שהיה כאן פוטנציאל לסרט מושלם לחלוטין, אחרי הכל ניכר חוסר אחד ומאד ברור אשר קשה מאד להתעלם ממנו - האנטגוניסט, שלא ממש קיים. יש נבל, אפילו שניים, אך אין להם סיבות או מניעים כלשהם, ולעיתים מורגשת התחושה כי הם נמצאים כ"קישוט" ותו לא, ממש ככלי תורם לעלילה שמסייע להנעתה ולא יותר. זה מורגש, בצורה בולטת, ומעורר לא מעט רגשות שליליים כלפי הסרט. אך דווקא בעקבות כל הנקודות החיוביות, ניתן לסלוח על כך.
כהופעה האחרונה של וולברין, מדובר, ללא שום צל של ספק, בשירת הברבור של יו ג'קמן לדמות, ובעשייה ממוחשבת ומעולה של ג'יימס מנגולד. העלילה עמוקה והדמויות מתפתחות במסגרתו של התסריט המעולה, והצילום, הפסקול והאפקטים מצוינים במסגרתו של הבימוי הנהדר. במשך שנים, בלא מעט סרטים, ציפינו לראות כך את וולברין, וסוף סוף זה קרה. מדובר, ללא שום צל של ספק, במלאכת מחשבת - יצירת מופת.
הוא מגלם את הדמות הזו כבר 17 שנים, ב-10 סרטים. הוא הפציע לחיינו ב-2000 הרחוקה, עוד בטרם יצא לשווקים הדגם הראשון של "iPhone", ונמצא איתנו כבר ב-2017, בצאתו לשווקים של הדגם השביעי של "iPhone". לעיתים שמחנו בחיקו, בהופעה בלתי נשכחת ב"אקס-מן 2", ולפעמים קיווינו ללכתו, בהופעה מזעזעת ב"אקס-מן - המקור: וולברין". הוא מיצה את עצמו, לא מעורר עניין או מחדש דבר. זאת הפעם האחרונה - כך נטען - בה הוא מגלם את דמותו, פרידה. אז אם להיפרד, אז להיפרד כמו שצריך.
בעתיד הרחוק של שנת 2029 (ביקום חלופי, אשר אינו משתייך לאף אחד מהסרטים הקודמים, לא לקו הזמן שלפני "אקס-מן: העתיד שהיה" וגם לא לזה שלאחריו; כן, הצפייה אינה דורשת עבודה מוקדמת או שיעורי בית, רק להכיר את הדמויות בצורה הבסיסית ביותר), הגזע המוטאנטי נמצא ב"סכנת הכחדה" - השנאה הציבורית גדולה למדי, הממשלה פועלת כנגד הגזע הזה והגרוע מכל הוא שמוטאנט חדש לא נראה מזה יותר משני עשורים. לוגאן (יו ג'קמן, כמובן), אשר מתנזר מזהותו כ"וולברין", מתחיל להזדקן ולאבד את כוחותיו וחוזק גופו, מטפל בצ'ארלס אקסבייר (פטריק סטיוארט, איך לא), כבר לא הפרופסור המוכר לכולנו, אשר כוחותיו מתחילים לצאת מכלל שליטה.
כאשר אישה מסתורית העונה לשם גבריאלה (אליזבת רודריגז האנונימית) מציגה בפני לוגאן תיעוד מזעזע של התעללות בדור העתיד של הגזע המוטאנטי, הוא נאלץ לחבור אליה ולשוב ולפעול כ"גיבור-על", על מנת להגן על מי שמתגלה כשיבוטו הנשי, נערה צעירה העונה לשם לורה (דפני קין, בבכורה קולנועית).
כאמור, זו הופעתו האחרונה של יו ג'קמן בדמותו של וולברין (וכפי שנודע לאחרונה, גם של פטריק סטיוארט בדמותו של אקסבייר). זו פרידה, הפעם האחרונה. תקוות רבות הועלו, והציפיות, כמובן, נתלו בשמיים. בהתחשב בכך שמעטה רב של סודיות נשמר סביב ההפקה, בהחלטה תמוהה ביחד לסרט מיינסטרים מסוגת גיבורי-העל, ובכך שבמאיו, ג'יימס מנגולד, מעולם לא יצר סרט "טוב", ובכך שדירוגו כ-R עורר תהיות רבות, ובכך ש"וולברין", מעלליו של לוגאן ביפן הרחוקה, היה בינוני ותו לא, חוסר הוודאיות היה משווע ותהיות רבות ולא מעט שאלות עטו את הסרט.
באוקטובר האחרון, זכה הסרט לתזוזותיו הראשונות. לאחר זמן רב של לא מעט ספקולציות, נודע שמו - "לוגאן" ("Logan"). בתהליך איטי, אך מחושב, החלו לצוץ ברשת האינטרנט תמונות ראשונות מתוכו, ומשכו את עיניהם של רבים ועוררו עניין רב. מאוחר יותר, זכינו, לאחר ציפייה ממושכת, לטריילר הראשון, שהיה פשוט נהדר, ולאחר מכן גם לטריילר שני, שהיה טוב עוד יותר. התהליך השיווקי של הסרט, ללא כל צל של ספק, היה פשוט נהדר.
אז כן, כמו רבים אחרים, בציפייה דרוכה ומורטת עצבים שעוררה כסיסת ציפורניים חסרת מעצורים, גם אני חיכיתי לצאתו של הסרט וספרתי את הימים (ואפילו את השעות, הדקות והשניות). "אכזבה", חלילה, לא באה בחשבון. סוף סוף, לאחר כל כך הרבה זמן של המתנה, הוא יוצא היום לאקרנים, והציפייה, מסתבר, הייתה משתלמת, כי התוצר, בסופו של דבר, היה פשוט פנטסטי.
לאורך כל הסרט, בכל סצנה, ניתן להרגיש את את דירוגו כ-R. סצנות הפעולה מרהיבות ביופיין, וכוללות בהן פעלולים נהדרים ואפקטים מרשימים, אשר מוכיחים חישוב עמוק של העבודה וביצוע מצוין של המחלקות השונות. האלימות המוצגת בסרט, בקרבות השונים, מדהימה ועוצרת נשימה, ומעוררת התפעלות רבה - גרונות משוספים וראשים ערופים, דם נשפך ללא הרף. סצנות הפעולה, הקרבות, מצולמות היטב, בצורה יוצאת דופן, ומלוות בפסקול עוצמתי. הביצוע נעשה היטב, מעורר התרגשות רבה ומביא לא מעט הנאה ועונג.
כמו כן, קשה להתעלם מהפן הבוגר והאפל. העלילה אינה שגרתית בכלל, ומנוגדת לחלוטין לכל סרט בסוגה אשר מציג גיבור-על שרודף אחר נבל-על ומציל את העולם (בקווים כלליים כמובן). היא מציגה מקוריות רבה, בסיפור קטנטן ואישי; הדמויות אינן סטנדרטיות כמו רוב השאר בסוגה אשר חיות בהתחסדות, אינן פוגעות ורק מחפשות אחר טוב, אלא רק מחפשות אחר "שקט" לעצמן, לא מתפשרות ומזיזות את כל מי שעומד בדרכן בכל מחיר. את הפן ניתן להרגיש גם מהצילום, אשר אינו צבעוני כלל (אפילו להפך) ונראה פשוט נהדר. ניתן להרגיש זאת גם בפסקול, אשר כולל בו רצועות שמע עוצמתיות וממכרות. התחושה אשר ניתנת מהצפייה, היא כי מדובר ב"מערבון" (כמו שכבר אמרו רבים לפני - גרסת וולברין ל"האביר האפל").
אך הסרט אינו שוקע באפלה ודכדוך במאת האחוזים (אף על פי שלמען האמת זה יכל להיות דווקא מעניין), ודואג לכלול בו טיבול רב של הומור שנון במיוחד. ברגעים הנדרשים לכך, לאחר רגעי דרמה כבדים ועמוקים, ההפוגות הקומיות מגיעות בזמנים מתואמים בצורה מושלמת, וכוללות בהן שורות מעולות ובדיחות נהדרות. ככל הנראה, השימוש הנדרש והכה רב בקללות ושפה שאינה לגמרי נאותה מסייע לכך.
וכמובן, בצורה בלתי מתפשרת, קשה להתעלם מהעומק של הסרט. העלילה בנויה היטב, בתסריט מעולה, ומחולקת לשלוש מערכות ברורות, בשום התפשרות על העמקה אל תוך נושאים רפואיים ופסיכולוגיים, העיסוק במחלות נפש שונות, דיכאונות ואלכוהוליזם, כמו גם בנושאים פוליטיים, התמקדות בשאלות פילוסופיות בכל הנוגע לניצול כוח והשאלה הידועה על מה צריך לבוא קודם בסדר העדיפויות - המטרה או האמצעים? גם הדמויות עשויות היטב, ומתפתחות בצורה יוצאת דופן, הן מתחילות בנקודה X, עוברות בנקודה Y ומסיימות בנקודה Z, עוברות מסע עוצמתי ושינוי מקצה לקצה.
התסריט כתוב היטב, פשוט נהדר, וכולל בו מונולוגים כובשים ודיאלוגים מרתקים, אשר מורידים, יותר מפעם אחת, כמה וכמה דמעות מן העיניים. הסרט, בהחלט, מרגש למדי, וגורם לבכי התרגשות פעמים רבות. הבימוי מעולה וניכר כי ג'יימס מנגולד הגשים את חזונו המשותף שלו ושל יו ג'קמן, וולברין ב"מערבון" (שוב - "האביר האפל"!). המשחק מעולה, וניכר במיוחד מביצועיהם המושלמים של יו ג'קמן ופטריק סטיוארט, וכמובן, בהופעתה גונבת ההצגה של דפני קין כלורה, אשר מסתמנת ככוכבת עולה עם עתיד בשוק הקולנוע.
אך על אף שהיה כאן פוטנציאל לסרט מושלם לחלוטין, אחרי הכל ניכר חוסר אחד ומאד ברור אשר קשה מאד להתעלם ממנו - האנטגוניסט, שלא ממש קיים. יש נבל, אפילו שניים, אך אין להם סיבות או מניעים כלשהם, ולעיתים מורגשת התחושה כי הם נמצאים כ"קישוט" ותו לא, ממש ככלי תורם לעלילה שמסייע להנעתה ולא יותר. זה מורגש, בצורה בולטת, ומעורר לא מעט רגשות שליליים כלפי הסרט. אך דווקא בעקבות כל הנקודות החיוביות, ניתן לסלוח על כך.
כהופעה האחרונה של וולברין, מדובר, ללא שום צל של ספק, בשירת הברבור של יו ג'קמן לדמות, ובעשייה ממוחשבת ומעולה של ג'יימס מנגולד. העלילה עמוקה והדמויות מתפתחות במסגרתו של התסריט המעולה, והצילום, הפסקול והאפקטים מצוינים במסגרתו של הבימוי הנהדר. במשך שנים, בלא מעט סרטים, ציפינו לראות כך את וולברין, וסוף סוף זה קרה. מדובר, ללא שום צל של ספק, במלאכת מחשבת - יצירת מופת.
ציון סופי: 9 מתוך 10
*עשוי להכיל ספוילרים*
רק דבר אחרון, כדי למנוע עוגמת נפש ובזבוז זמן - אם במקרה פספסתם את הידיעה על כך או שסתם העלמתם עין, אציין בפניכם כי אין שום צורך להישאר ולהמתין לסוף הכתוביות בתום הסרט, אין סצנה אחרי הכתוביות. אף על פי שהדבר מעורר מעט אכזבה, הוא גם די מובן - הופעה אחרונה, סיום. במחשבה פנימה, לא הייתי רוצה לראות "הקדמה", אני מעדיף לצאת לאחר הלוגו ובכך לסיים את החוויה.
רק דבר אחרון, כדי למנוע עוגמת נפש ובזבוז זמן - אם במקרה פספסתם את הידיעה על כך או שסתם העלמתם עין, אציין בפניכם כי אין שום צורך להישאר ולהמתין לסוף הכתוביות בתום הסרט, אין סצנה אחרי הכתוביות. אף על פי שהדבר מעורר מעט אכזבה, הוא גם די מובן - הופעה אחרונה, סיום. במחשבה פנימה, לא הייתי רוצה לראות "הקדמה", אני מעדיף לצאת לאחר הלוגו ובכך לסיים את החוויה.
